שנה לטבח ומלחמת חרבות ברזל

 שנה לשואת השבעה באוקטובר. שנה שבה נמקים בעזה 101 חטופים. שנה של רבבות עקורים מבתיהם בדרום ובצפון הרוסים. שנה למלחמה ללא הכרעה בשבע חזיתות. שנה שבה מנהיגים כושלים וממשלה כושלת ומושחתת הפרו את החוזה עם אזרחי ישראל ומפחדים לקחת אחריות. מפחדים לבקש ולזכות באמון של העם. ואנו ממשיכים לשאת בנטל הכבד ולספור את מתינו ופצועינו.

לשיתוף ברשתות החברתיות

הרהורים ותובנות בלוגיה בסימן תשעה באב תשפ"ד והמלחמה המתמשכת

ראשית אפתח בהפניות לשתי רשומות מערכת קודמות שלצערי נשאו אופי של נבואות שהגשימו את עצמן. הרשומה הראשונה הייתה  "הרהורי בלוגיה בסימן תשעה באב תשפ"ג", בעיצומה של ההפיכה המשפטית-משטרית של ממשלת ימין מלא מלא. שבה נשאלה השאלה: "הבית השלישי - תש כוחו או פג תוקפו? זו השאלה". ועוד  שם נכתב:

"ממשלה שמאבדת את יכולת ההקשבה - תאבד את העם שלה. אומה שמאבדת את יכולת ההקשבה זה לזה - סופה שתרד עליה הגליוטינה".

ואז ברשומת מערכת שניה לקראת ראש שנת תשפ"ד נכתב: "בשנה החולפת, מאז התחלפה ממשלה המובילה לשינוי רדיקלי של חוקי המשחק המשטרי הנהוג ב-75 השנים מאז הקמת המדינה. זוהי ממשלה שלמעשה מעודדת ומביאה לקרע ולשיח ציבורי אלים בין חלקי עם, שעוד לא היו כמותם מאז קום המדינה"...

ובסיום הרשומה ההיא נשאלה שאלה נוספת: "לשנת תשפ"ד הבאה עלינו יש שורש עברי מאיים -ש.פ.ד - האם חלילה נשפד (עצמנו) או נשופד (על ידי אוייבנו), או נשכיל להיות מאוחדים ומכילים זה את זה - פן חלילה ניגרר למרי אזרחי ולמלחמת אחים" (שתוביל לחורבננו)?

לדאבוננו, בעוד לא הסתיימו חגי תשרי תשפ"ד, בעיצומו של חג שמחת תורה, אכן קמו עלינו אוייבנו לשפדנו, כאשר החמאס, החיזבאללה ושאר הפרוקסי בראשות איראן מעמידים את ארצנו (בראשות ממשלה מושחתת וכושלת) בפני איום קיומי שעוד לא היה כמוהו מאז קום המדינה. ממשלה שאינה מסוגלת להתמודד עם בעיית רבבות עקורים מביתם (בגבול הצפון והדרום). ממשלה שמאפשרת במשך עשרה חודשים ל- 115 חטופים להתפגר במעמקי המנהרות המבאישות של החמאס. ממשלה, שלפחות חלק מחבריה תוקעים מקלות בפני כל מתווה לשחרורם והחזרתם של האזרחים והחיילים החטופים. 

במשך עשרה חודשי מלחמה עקובה מדם איבדנו את היישוב בגבול הצפון והדרום (כשהצפון חרב וזרוע אפר), המוני אזרחים וחיילים הרוגים ופצועים לאלפים - במדינה שהעומד בראשותה אחראי אך רק להצלחות (הטקטיות) וכל המחדלים לפני ומאז פרוץ המלחמה במשך עשרה חודשים - הם כמובן אינם שלו אלא רק של אחרים. 

והוא מנהל מתחילת המלחמה מדיניות ספיגה רופסת ללא אסטרטגיית יציאה מהמלחמה ולסיומה. שכראש הממשלה הביביסטית הכושלת והמושחתת תחול עליו אשמתו ההיסטורית לדראון עולם - על כל החזרת גופת חטופים בארונות, או שחלילה מקום קבורתם לא נודע וכן על כל תוצאות ההרס והחורבן של המלחמה בראשותו, שסוף לא נראה לה.

ושלא תטעו, המהפכה המשפטית-משטרית של הימין מלא מלא (בראשות ראש הממשלה ושר המשפטים) נמשכת ומתקדמת דה-פקטו במלוא הקיטור. למשל בשיטת הסלאמי, ראש הממשלה ושריו מעכבים מינויי שופטים בכל ערכאות בתי המשפט ממסד עד טפחות וממשיכים במינויים לא תקינים (בלשון המעטה) של מריונטות אנשי שלומם, לתפקידי מפתח של אלו שאמורים למעשה להיות שומרי הסף של הדמוקרטיה - בנציבות שירות 70,000 עובדי המדינה, במשטרה, במערכת היועצים המשפטיים ועוד היד נטויה. 

ממשלה שנלחמת נגד היועצת המשפטית של המדינה ומובילה בלהטוטיה למשבר חוקתי חמור מאין כמוהו. ממשלה שמובילה בהצהרות חבריה למשברים מדיניים עם אומות עולם. ממשלה שפועלת בכל כוחה ללגליזציה של השתמטות דיפרנציאלית משירות צבאי והעמקת העול על האחרים, אך ורק לשם הישרדותה. ממשלה שבשתיקתה מעודדת פריצה של חברי כנסת ושל חרדים משתמטים למחנות צבא. כאשר כל בר דעת שואל מדוע כל אותם משתמטים מבטלים לימוד תורה כדי להלחם נגד צבא העם, במקום להלחם כנגד אוייבי העם? ממשלה ששותקת כאשר שוטרים מכים אזרחים ללא רחם וללא הבחנה בהפגנות להחזרת החטופים. משטרה שמצד שני מתפקדת כמשטרת דרדלה כנגד ביביסטים שתוקפים ומכים משפחות של חטופים ועוצמת עיניים ממשתמטים וממפגינים המתפרצים למחנות צבא בראשות חכי"ם משיחיים. הגדישה סאה החכ"ית המשיחית שעודדה פוגרום של נשים וילדים אזרחי ישראל ברהט, על ידי כת של טרוריסטים משיחיים, בטוענה השקרית שנסעו ברכב עם לוחית זיהוי פלסטינאית.

כפי שחונכתי, במדינה מתוקנת עוצרים "כתות טרור כאלה" ומעמידים אותם למשפט בהאשמות מחמירות. במדינה מתוקנת, בהתפרצות לא חוקית למחנות צבא, מקיימים ללא יוצא מן הכלל את תקנות הצבא הידועות מאז ומתמיד של "עצור או שאני יורה" (נראה לכם למשל שבארה"ב הדמוקרטית ניתן לפרוץ למחנה צבאי סגור מבלי שיתקעו כדור לפורצים ברגל לאחר אזהרה)?

והיכן האופוזיציה? מדוע כמעט ונעלם קולה וחבריה הצטרפו לחטא היציאה לפגרות הכנסת הממושכות בעיצומה של מלחמת קיום? ובכלל נראה שממשלת הרשע מצליחה  להביא לתהליך "נורמליזציה של מלחמה" בקרב חלקים נרחבים של העם, תוך כדי מדיניות של המשך המלחמה "בעצימות נמוכה עד לנצחון המוחלט". והתוצאה מוצלחת לעיניי מרכיביה ותומכיה - התמעטות מספר המפגינים משבוע לשבוע, התרבות מספר היוצאים לחופשות ובילויים בארץ ובעולם, בעוד שרבים מהאחרים מאותגרים עם השכול או התמוטטות כלכלית.

וקצת כדי לסבר ולחדד את משמעות אווירת "הנורמליזציה" הפושטת על חלקים הולכים וגדלים בעם - האם נדמה שבקרבנו ובקרב אמצעי התקשורת מתרבים אלה ששאיפתם הוורבאלית להבאת החטופים מסתכמת בלצאת ידי חובה, כמו בקריאת ההגדה שבה נאמר, "בשנה הבאה (חטופינו) בירושלים הבנויה"? חומר למחשבה!!! 

האם כל אלה, הם סממנים להמשך ההצטיינות היחידה של הממשלה בפילוג ובהובלת תהליכי הדיקטטורה ? בהובלה למשיחיות ולמדינת חוקי הלכה -"מדינת יהודה" (בין השאר ראו המאבק הלעומתי והמסיונרי להפרדה מגדרית בתפילות בשטחים ציבוריים בלב כיכרות תל אביב, מחוץ לבתי הכנסת שמספרם הולך וגדל).

ובערב תשעה באב תשפ"ד שבו כבר שופדנו על ידי אוייבנו ושבו ממשיכה מדיניות הפרד ומשול רעילה של ממשלת המחדל, חובה עלינו לערוך חשבון נפש נוקב עם עצמנו. כשחלק עם הקורא לחלקים האחרים לאחדות, כשלמעשה עבורם אחדות היא כניעה של האחרים לעקרונותיהם הבלתי ניתנים להתפשרות - האם לא למדנו מההיסטוריה? האם נמשיך "לשרוף אסמי תבואה" - תבואה זה של זה שהובילה לחורבן בית שני? האם נמשיך לאפשר לאוייבינו להמשיך לחכך ידיים בהנאה, כי אנחנו למעשה עושים את מלאכתם ומובילים עצמנו לחורבן בית שלישי?

המלחמה הארורה הזו נתנה את אותותיה גם בקרב הבלוגיה שלנו. מאז פרוץ המלחמה לא מעטים הם הבלוגרים שהפסיקו לפרסם בבלוגיהם. לא מעט אחרים נכנסו לעצר כתיבה מאז שהמלחמה נכנסה לשלב "עצימות נמוכה". ובכלל הסטטיסטיקה (הכוללת גם מיעוט הגבה משמעותי לרשומות) שאני נמנע בעת קשה זו להביא אותה לפניכם כדי שלא להוסיף מלח לפצעים - למעשה מאששת את האימרה :"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". אציין רק שעצר הכתיבה בקרב הבלוגרים כותבי העברית מחו"ל הוא כמעט מוחלט בהשוואה לכותבים מהארץ. 

ובניגוד לאלה שאינם לוקחים אחריות, כמנהל אתר בלוגיה זה, גם אני לוקח אחריות בכך שאימרה זו פועלת גם על הכתיבה והמעורבות הבלוגוספרית האישית שלי עצמי. כן, כן. למי שעדיין לא הבחינו.

ובכותבי שורות אלו, ובעוד עומד באוויר האיום האיראני ושל חיזבאללה למלחמת נקמה עצימה כנגד כל מדינת ישראל ותושביה, העומדת לפרוץ בכל רגע - מתנגנת בראשי "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו..." ועיניי דומעות על עמנו שלא למד דבר. חומר למחשבה לתשעה באב תשפ"ד זה!

לשיתוף ברשתות החברתיות

פוסט יום העצמאות תשפ"ד

 זמן לא מועט חלף מאז רשומת המערכת האחרונה. עצר הכתיבה אינו משום שלא היה מה לכתוב. הרשומות שנכתבו ונשארו לעת עתה בטיוטות הן עדות לכך. למרות שהן רשומות בעלת חשיבות רבה לבלוגרים ולאתרים שלהם, אין הראש של מרבית הציבור נתון לכך, בשל רחשי הלב שלו, כשהמדינה עוברת טלטלה איומה מזה למעלה משבעה חודשים.

ובכל זאת לא יכולתי שלא להתייחס ליום העצמאות שחל בעת כתיבת שורות אלו. מאז שנות השבעים הושמע רבות במדיה השיר "מדינה קטנה" של להקת כוורת. בשיר זה גלומה הקונספציה ששלטה עד לשמחת תורה בשבעה באוקטובר 2023 - הקונספציה המוטעת של מדינה קטנה שלעולם תהיה "מתחמקת מצרה".

לעומת זאת כאשר שמעתי לראשונה ב- 1989 את השיר "מדינה קטנה עם שפם" שאת מילותיו כתבו יהודית רביץ ומאיר גולדברג ואת הלחן קורין אלאל ובביצועה - הוא נשמע לי אז די הזוי במילותיו המצורפות כאן.

אתמול בערב צפיתי בטלוויזיה במופע יום העצמאות, של להקת "זהו זה", לאחר שלא הייתי מסוגל קודם לכן לצפות בהצגה המוקלטת (של ממשלת השפנים), של מה שאמור להיות טקס יום העצמאות הרשמי של מדינת ישראל ללא נוכחות קהל. המופע המעולה הזה היה עבורי שעת אסקפיזם לארץ ישראל היפה ושיריה. המופע המלא מצורף בקישור זה באדיבות כאן 11.

והנה, 25 שנה לאחר הביצוע הראשון של "ארץ קטנה עם שפם", בביצוע של להקת זהו זה, מילות השיר הפכו לנבואה שהגשימה את עצמה. לא ארבה במילים ואצרף את הביצוע:

 
במצב ביש זה שהממשלה אחראית לו ללא עוררין מלבדה, שבו לא נראה שאצה לה הדרך להחזיר את החטופים ולקיים את מצוות פדיון שבויים היהודית. גם לא מסוגלת בדשדושה להביא לנו את "הניצחון המוחלט", שלהבטחת העומד בראשה אנחנו "כפסע ממנו".

אז ברור לכולם שאנחנו לא כפסע ושלממשלה הזו יש אינטרס שהיא לא תסתיים. הרי ברור לכולם שממשלת קילקול אינה מסוגלת לתקן אלא להעמיק את האסון על העם, אם הציבור יאפשר לה את זה. לכן גם ממשלה זו עושה לכאורה הכל כדי לסכל את "מבצע" החזרת החטופים (אני מתנגד לשימוש במילה "עיסקה", משום שהחטופים אינם בהמות המשמשות כסחורה עוברת לסוחר). 

אדרבא, רוצים חברי הממשלה והעומד בראשם להוכיח שהם באמת "עושים הכול להחזיר את החטופים", בכל נפשם ובכל מאודם ומתוך אחריותם האישית של כל אחד מהם למחדל חטיפתם - יש לי הצעה עבורם - אני בטוח שסינוואר ישמח לעשות "עיסקת חילופין" של החטופים עמם, נשיהם וילדיהם (אחד/ת מול אחד/ת). כערבות עד להשגת "הנצחון המוחלט על החמאס".

אך מכיוון שאין לצפות לשום דבר טוב מממשלת החדלון והאבדון האטומה הזו, הלוואי שעד ליום העצמאות הבא נצליח להפטר ממנה ולשיר את "שיר בכיף", גם הוא בביצועה של קורין אלאל. 

לשיתוף ברשתות החברתיות