פרפרים - אתר בלוגים בשפה העברית
לאחרונה פונים אלי בלוגרים בשאלה מדוע הפוסט האחרון שלהם לא התעדכן בדף הראשי של אתר פרפרים. אז הרי התשובה גם כאן, לטובת אלה שנוהגים לבקר בדף הראשי של פרפרים (כך מגלה לוח הסטטיסטיקה) - (רק?) כאשר הם עצמם מפרסמים בפלטפורמה שלהם פוסט חדש:
אינני תמיד מבין למה, אבל פלטפורמות הכתיבה שלכם (וורדפרס, בלוגספוט של גוגל, ודיסקוס) עוברות שדרוגים. מסתבר שהשדרוגים האלה הם לעיתים למעשה "שנמוכים" - באגים נלווים (בשגגה כמובן), או במתכוון מסיבות שמעניינות רק את הבלוגרים מתוך הקהילה העולמית הגדולה של קוראינו. לכן, אפרט דברים טכניים כאלה החשובים לבלוגרים - בעדכונים בקבוצה הפרטית בפייסבוק של הבלוגרים הרשומים.
ולשאלת העדכונים: במסגרת השדרוגים בפלטפורמות הכתיבה שלכם קורות לעיתים תקלות בשיגור הפיד החיצוני של בלוגכם. למשל שיבוש בסנכרוניזציה בזמן השעון המקומי יחסית לזמן העולמי או באג אחר - העלולים לשלוח את הפיד של פוסט חדש ב- DLAY של החל מכמה דקות ועד שעתיים ולפעמים אפילו יותר בהתאם למקום הגיאוגרפי של הבלוגרים ובהתאם לדפדפן.
ואז מה קרה לבלוגרים שמיהרו לשלוח מייל "מדוע הפוסט האחרון לא התעדכן"? ובכן, לא מעטים מהם - משראו שהפוסט לא התעדכן באתר פרפרים מיד לאחר פרסומו בבלוגם - החזירו את הפוסט לטיוטות ופרסמו את אותו פוסט שנית. אבל חוכמה בהפסדה - הפוסט הזה עלול כבר לא להתעדכן בשל feed conflict (וגם בגלל האלגוריתם של פרפרים, שמונע "הקפצות" של פוסטים ישנים חזרה לראש רשימת העדכונים באתר פרפרים) ואם לא תחזרו על הטעות - הפוסט הבא יתעדכן בפעם הבאה שתפרסמו פוסט חדש. הבנתם? אגב, התקלות האלו מדווחות על ידי לפלטפורמות הכתיבה שלכם. לעיתים מתוקנות מהר בעקבות הדיווח ולעיתים זה לוקח יותר זמן.
ולסיום, צפו בימים הקרובים לדיירים פעילים חדשים בקהילה שלנו - אותם נקבל בתשואות באתר קהילת פרפרים הבלוגוספרה שלנו. אז תהיו נחמדים אליהם. אנחנו שמורת הטבע של הבלוגרים העצמאיים הכותבים בשפה העברית.
הפסח הזה - עוד חג העובר עלינו במרחבים המוגנים למי שיש, ולאחרים הרבים שאין - הנאלצים לסמוך על חסדי שמים. בפסח הזה שבו עם ישראל בציון ינסה לחגוג ליל סדר (משפחתי מצומצם, במקרה הטוב) כשבחוץ הסירנות מייללות מכת טילים איראניים, לבנונים ותימניים - כל שנותרה לנו היא התקווה לסופו של הטירוף הזה בחג הבא: אם לא בחג בני חורין בפסח, אז לפחות בני חורין ביום העצמאות - אינשאללה, אמן סלע.
וגם כשעצוב, חייבים להאזר באופטימיות, כפי שבני ישראל לא איבדו את חוש ההומור מאז ומתמיד, גם במצבים הקשים ביותר בהיסטוריה שלנו. כך גם כיום, שני פוסטים אחרונים של האקדמיה ללשון עברית לקראת החג, ברוח המלחמה:
כאן גם ראויה לציון הצמיחה הפנטסטית בחשיפה של מדור שרביט הנושא החם מייסודה של הבלוגרית אמפי ובעריכתם הנאמנה כיום של טליק ומוטי - מדור לווין המלווה את פרפרים וחצה 5 שנים:
עם כניסת שנה אזרחית חדשה, מערכת קהילת פרפרים מאחלת לכל החברים והקוראים מרחבי העולם - שתהא שנת 2026 טובה מקודמותיה.
שתשכון המוזה בינינו להמשך כתיבה פוריה, חופשית ומגוונת.
לבלוגרים ולחברי הקהילה נשלחת ברכה לשנה החדשה. ושתהא לכולנו ולמדינתנו שנת תשפ"ו שבפתחנו טובה הרבה מקודמתה.
בעוד המאזינים לתוכניות האקטואליה באמצעי התקשורת, שומעים לצד הראיונות עם משפחות החטופים המיואשות, ולצד ההכרזות הכמעט יומיות על נפילות חיילינו - אז ברומו של עולמם המנותק עסוקים בממשלה ובכנסת בענייני חוק ההשתמטות של הפריבילגים, בשימועים להדחת היועמ"שית, במניפולציות השתקה כוחנית של פוצי פה ובשאר ירקות של אטימות רודנית. ושידורי אקטואליה אלו מסתיימים בנתח כמעט שווה בערכו - בצד ייקור ישראבלופי של מוצרי מזון וצריכה על ידי הקטנת האריזות, מובאים דיווחים "קיומיים" לרוב על אילו חברות תעופה חוזרות, כמה עולות הטיסות ליעד זה או אחר ושאר מציאות שכתבינו מצאו במיוחד עבורנו המאזינים - איך לחסוך לנו כמה דולרים ואיפוא ובמה מומלץ לבזבז אותם - כדי להימלט לחופשה מרעננת מהכלא שנקרא מדינת ישראל.
גם אצלנו כאן בבלוגיה תמצאו הכל מכול וכול. לצד אקטואליה (החל מִדֵּעוֹת ועד סאטירה), ענייני תרבות ועד ליומנים אישיים. אבל ראוי לציון מיוחד צירוף מיקרים של 3 רשומות שפורסמו בחודש יוני האחרון. כאשר המשותף להם הם סיפורים שנכתבו על ידי שלושה בלוגרים ושלושתם מוקדשים לבני/בנות משפחתם במלאות להם חמש שנים.
הרשומה השלישית היא של הבלוגר דני קרמן הידוע, שגם היא עוסקת בספר שכתב וצייר לבת שלו (כשמלאו לה חמש) בהשראת בובת החתול שלה: האם חתולי הוא באמת כזה?
שנדע זמנים טובים יותר לאחר השבת כל החטופים ושיחד איתם נזכה גם לשובם של הבלוגרים בקהילה שלנו ששותקים מאז אוקטובר השחור שנת 2023.
עורך מדור השרביט החם, מוטי אורגד, הביא השבוע לדיון את נושא היחס של הבלוגרים לתגובות. בשל חשיבות הנושא, הוא מובא גם כאן כרשומת דבר המערכת, לטובת כלל חברי קהילת 'פרפרים' והקוראים.
אף בלוגר/ית אינם כותבים למגירה. ולמרות "ההצהרות" של בלוגרים מסויימים, אני מעריך שעמוק עמוק בלב, כולם שואפים לחשיפה. חשיפה אינה רק מספר הכניסות במונה, משום שמי שאינם נעזרים בסטטיסטיקה של גוגל אנליטיקס, למעשה אינם מבחינים בין קליקים של כניסות סרק עם יציאה מיידית, לבין קריאות אמיתיות. זמן הקריאה הממוצע לפוסט הוא למעשה המדד היחיד בעל משמעות לבלוגרים במניית הכניסות לבלוגים שלהם.
וגם:
דברי הבלוגר אריק בנדק חביב
דברי הבלוגר מוטי אורגד
דברי הבלוגרית עדי אדלר
קישורים לדברי כל החברים שיכתבו השבוע רשומות בנושא זה יתווספו לדבר המערכת הזה בהמשך.
מה זה בלוג פעיל? אין לכך תשובה מוחלטת. יש לא מעט בלוגים "מתים" שבעליהם מחקו אותם ביום בהיר אחד ואנחנו מסירים כל עקבותיהם מאתר פרפרים - כי קישורים מקולקלים או שאינם מובילים לשום מקום מורידים את מדד ה- SEO של האתר שלנו. ויש בלוגים שהפכו לשלדים מעלי אבק, שמתוך כבוד לימיהם המפוארים נשלחים הם למנוחה ולתרדמה בדף משני - "השער האחורי".
יש מהם שמתעוררים לחיים ברשומה אקראית או שניים וחוזרים לתרדמה עמוקה. ויש מהם המתאפיינים במופעי כתיבה צירקדיאנים - יום הולדת או בלוגולדת, אירוע מז'ורי כזה או אחר בחייהם (עבודה חדשה, הולדת צאצא/ית או נכד/ה חדשים, חתונה או אבל). ויש גם כאלה שטריגר לכתיבה הוא שנה חדשה - כתיבת רשומת סיכום-שנה או חשבון נפש שנתי. חלקם מלהגים בכל ימות השנה ברשתות החברתיות, אבל מוצאים לנכון לסכם שנה באדיקות בבלוג הוותיק והמנומנם.
וכשחשבתי על מניעים להמשך כתיבה שכזו, שבעיקרה סיכום שנה או חשבון נפש, נזכרתי בשיר הישן והיפה "חשבון נפש" של הזמר שמעון ישראלי. כי אומרים טוב שיר מאלף מילים:
לפני שלושה וחצי עשורים, הציעו לי ולזוגתי משרות בכירות במכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (שבהם השתלמנו מספר שנים לאחר סיום הדוקטורט). ובמקביל קיבלנו גם הצעות עבודה באוניברסיטאות יוקרתיות שונות, ובחברות פארמה וביוטק בארה"ב. אבל חזרנו לארץ עם הבת הבכורה שנולדה לנו שם, למשכורות נמוכות פי 4-5 מאלה שהוצעו לנו שם.
כיצד תעמוד המדינה בפני הדרישות הבטחוניות עם חוק השתמטות מגיוס ואי שיווין משווע בנטל ? האם יש עתיד למדינתנו אם צבא העם יהפוך לצבא שכירי חרב? האם יש עתיד למדינה שראשיה היפרו את הברית עם אזרחיה ואינם פועלים להשבת חטופים ושבויים (כי בני משפחתם הם אינם כלולים בהם)?
עקב המשך המצב הזה, האם אלה שעשויים לעזוב בהמוניהם (ושבהכשרתם, ניסיונם וכישרונותיהם יתקבלו בזרועות פתוחות בעולם החופשי והדמוקרטי) הם "הבוגדים", או דווקא אלה שנהנים ממנעמי השילטון ואשר פועלים להפוך את חלק העם היצרני והמשכיל "לחוטבי עצים ושואבי מים" שלהם? כי מדינה שכזו, בהנהגה שכזו, עשויה לקדם הגשמת "הנבואה" של אוייבנו, לקראת חורבן בית שלישי על ידי עצמנו. וכי לא למדנו דבר מהיסטוריית חורבן בית ראשון ושני?
זהו חשבון הנפש שלי ושל חלק גדול מאוד מהעם לקראת השנה האזרחית החדשה העומדת בפתח. וכדאי למנהיגים להכיר את הסטטיסטיקה - הסיכוי קלוש ביותר לכך שהטובים והמוכשרים שעושים רילוקיישן ישובו לישראל לאחר נקודת האל-חזור בת 5 שנים. הדבר המעודד היחידי הוא שבמצבם הכלכלי המצוין, הם יוכלו להרשות לעצמם לבוא בהמוניהם ולהשתתף בבחירות, בניסיון למגר את שילטון העריצות הכושל והמפלג, שמונע מהם לגדל את ילדיהם כאן.
שנה לשואת השבעה באוקטובר. שנה שבה נמקים בעזה 101 חטופים. שנה של רבבות עקורים מבתיהם בדרום ובצפון הרוסים. שנה למלחמה ללא הכרעה בשבע חזיתות. שנה שבה מנהיגים כושלים וממשלה כושלת ומושחתת הפרו את החוזה עם אזרחי ישראל ומפחדים לקחת אחריות. מפחדים לבקש ולזכות באמון של העם. ואנו ממשיכים לשאת בנטל הכבד ולספור את מתינו ופצועינו.
ראשית אפתח בהפניות לשתי רשומות מערכת קודמות שלצערי נשאו אופי של נבואות שהגשימו את עצמן. הרשומה הראשונה הייתה "הרהורי בלוגיה בסימן תשעה באב תשפ"ג", בעיצומה של ההפיכה המשפטית-משטרית של ממשלת ימין מלא מלא. שבה נשאלה השאלה: "הבית השלישי - תש כוחו או פג תוקפו? זו השאלה". ועוד שם נכתב:
זמן לא מועט חלף מאז רשומת המערכת האחרונה. עצר הכתיבה אינו משום שלא היה מה לכתוב. הרשומות שנכתבו ונשארו לעת עתה בטיוטות הן עדות לכך. למרות שהן רשומות בעלת חשיבות רבה לבלוגרים ולאתרים שלהם, אין הראש של מרבית הציבור נתון לכך, בשל רחשי הלב שלו, כשהמדינה עוברת טלטלה איומה מזה למעלה משבעה חודשים.
ובכל זאת לא יכולתי שלא להתייחס ליום העצמאות שחל בעת כתיבת שורות אלו. מאז שנות השבעים הושמע רבות במדיה השיר "מדינה קטנה" של להקת כוורת. בשיר זה גלומה הקונספציה ששלטה עד לשמחת תורה בשבעה באוקטובר 2023 - הקונספציה המוטעת של מדינה קטנה שלעולם תהיה "מתחמקת מצרה".
לעומת זאת כאשר שמעתי לראשונה ב- 1989 את השיר "מדינה קטנה עם שפם" שאת מילותיו כתבו יהודית רביץ ומאיר גולדברג ואת הלחן קורין אלאל ובביצועה - הוא נשמע לי אז די הזוי במילותיו המצורפות כאן.
אתמול בערב צפיתי בטלוויזיה במופע יום העצמאות, של להקת "זהו זה", לאחר שלא הייתי מסוגל קודם לכן לצפות בהצגה המוקלטת (של ממשלת השפנים), של מה שאמור להיות טקס יום העצמאות הרשמי של מדינת ישראל ללא נוכחות קהל. המופע המעולה הזה היה עבורי שעת אסקפיזם לארץ ישראל היפה ושיריה. המופע המלא מצורף בקישור זה באדיבות כאן 11.
והנה, 25 שנה לאחר הביצוע הראשון של "ארץ קטנה עם שפם", בביצוע של להקת זהו זה, מילות השיר הפכו לנבואה שהגשימה את עצמה. לא ארבה במילים ואצרף את הביצוע:
אז ברור לכולם שאנחנו לא כפסע ושלממשלה הזו יש אינטרס שהיא לא תסתיים. הרי ברור לכולם שממשלת קילקול אינה מסוגלת לתקן אלא להעמיק את האסון על העם, אם הציבור יאפשר לה את זה. לכן גם ממשלה זו עושה לכאורה הכל כדי לסכל את "מבצע" החזרת החטופים (אני מתנגד לשימוש במילה "עיסקה", משום שהחטופים אינם בהמות המשמשות כסחורה עוברת לסוחר).
אדרבא, רוצים חברי הממשלה והעומד בראשם להוכיח שהם באמת "עושים הכול להחזיר את החטופים", בכל נפשם ובכל מאודם ומתוך אחריותם האישית של כל אחד מהם למחדל חטיפתם - יש לי הצעה עבורם - אני בטוח שסינוואר ישמח לעשות "עיסקת חילופין" של החטופים עמם, נשיהם וילדיהם (אחד/ת מול אחד/ת). כערבות עד להשגת "הנצחון המוחלט על החמאס".
אך מכיוון שאין לצפות לשום דבר טוב מממשלת החדלון והאבדון האטומה הזו, הלוואי שעד ליום העצמאות הבא נצליח להפטר ממנה ולשיר את "שיר בכיף", גם הוא בביצועה של קורין אלאל.
שהיא הרשאה הניתנת בחלק מהבלוגים בממשק וורדפרס. תקצירי עדכוני הפרסומים של הבלוגים האלה יתפרסמו כעת בזמן אמת באתר פרפרים ובעליהם יוספו לרשימת הבלוגרים החדשים בקהילה. כמובן הפיד שלהם יוסר לפי בקשתם אם יבקשו. אם בבלוג יש כתובת ליצירת קשר, אנו מבשרים להם על צירופם לקהילת פרפרים.
במצב שבו שרויה המדינה אי אפשר לחגוג אירועים אלא לציין. היום ב- 17 למרץ 2019 , בדיוק לפני 5 שנים, נולד אתר קהילת פרפרים - הבלוגוספרה שלנו.
אתר פרפרים נולד כרעיון. רעיון של ניסיון לשמר רמה מסוימת של קהילתיות בקרב הבלוגרים, שלאחר נפילתן של הבלוגיות הקהילתיות אחת לאחת, מצאו עצמם כזאבים בודדים בשממה בלוגוספרית. למעשה פרוייקט פרפרים הוא רעיון של הקמת "שמורת טבע בלוגוספרית" לבלוגרים העצמאיים בישראל, לאחר התפוררות הפלטפורמות הבלוגוספריות הקהילתיות (ישראבלוג, תפוז, סלונה, דה מרקר קפה ועד ל"רשימות" היוקרתי) ובמקביל למגמה ההולכת ומתרחבת של כתיבה מסוג "כאן ועכשיו". כתיבה שמטבעה להישאב לחור השחור הגדול של הרשתות החברתיות.
