ושוב עוד יום העצמאות אליו אנחנו מגיעים השנה משוסעים וחבוטים מאי פעם. במדינה הכי לא נורמלית בין אומות העולם. אשר בה עוברים בהינף חרב - מאבל לאומי על הנופלים, לחגיגות יום עצמאות. וזהו יום עצמאות בשנה עם שורש עברי מאיים: שנת תשפ"ג, שבה "אֲפִלּוּ הַמַּחְנָק עוֹמֵד לְהִשְׁתַּחְרֵר. זֶה לֹא הַגֵּיהִנּוֹם וּבֶטַח לֹא גַּן עֵדֶן". שנה שבה שלושה ממיטב משוררינו ניצבו על פסגת "הר נבו", צופים בעצמאות ה- 75 הקרבה והמובטחת, אך אליה לא הגיעו. בת 75 שנה את ובני דורי - הדור הראשון שנולד בה לאחר שהכריזו על עצמאותך, כינו אותנו "ילדים בסדר גמור". ואת כל כך שינית פנייך ואנחנו אותך כבר בקושי מכירים... שנת תשפ"ג, אל תבשרי תפוגה. אנא היי שקטה:
אנא מדינה. היי שקטה ולא מפולגת - למען ילדינו ונכדינו:
 |
| ובגן הפעוטות של נכדתי מתכוננים ליום העצמאות: הכינו עוגת מגן דוד ועוגה בצורת לב, לכבוד יום ההולדת של המדינה כששאלו אותם: "את מי אנחנו אוהבים"? רוני אמרה, "את הגננת תמרי", הנכדה מ' אמרה, "את המדינה", ומעין שאל, "איך המדינה תאכל את העוגה, כי אין לה פה"? |
 |
| ושלא נפחד מהצפירה, עומדים ועושים "טו טו טו" לכבוד המדינה ואז פורסים את הדגל ושרים למדינה שירי יום העצמאות שלמדנו |
לו יהי ונשכיל להתאחד, להרכין ראשינו לזיכרם של חללינו,
לחגוג השנה את עצמאותנו כולנו
ושנהיה ראויים לה בשנים הבאות.
קנקן
