יום חמישי, 17 ביולי 2025

מנרמלים מציאות מדומה או אלטרנטיבית?

בעוד המאזינים לתוכניות האקטואליה באמצעי התקשורת, שומעים לצד הראיונות עם משפחות החטופים המיואשות, ולצד ההכרזות הכמעט יומיות על נפילות חיילינו - אז ברומו של עולמם המנותק עסוקים בממשלה ובכנסת בענייני חוק ההשתמטות של הפריבילגים, בשימועים להדחת היועמ"שית, במניפולציות השתקה כוחנית של פוצי פה ובשאר ירקות של אטימות רודנית. ושידורי אקטואליה אלו מסתיימים בנתח כמעט שווה בערכו - בצד ייקור ישראבלופי של מוצרי מזון וצריכה על ידי הקטנת האריזות, מובאים דיווחים "קיומיים" לרוב על אילו חברות תעופה חוזרות, כמה עולות הטיסות ליעד זה או אחר ושאר מציאות שכתבינו מצאו במיוחד עבורנו המאזינים - איך לחסוך לנו כמה דולרים ואיפוא ובמה מומלץ לבזבז אותם - כדי להימלט לחופשה מרעננת מהכלא שנקרא מדינת ישראל. 

גם אצלנו כאן בבלוגיה תמצאו הכל מכול וכול. לצד אקטואליה (החל מִדֵּעוֹת ועד סאטירה), ענייני תרבות ועד ליומנים אישיים. אבל ראוי לציון מיוחד צירוף מיקרים של 3 רשומות שפורסמו בחודש יוני האחרון. כאשר המשותף להם הם סיפורים שנכתבו על ידי שלושה בלוגרים ושלושתם מוקדשים לבני/בנות משפחתם במלאות להם חמש שנים. 

ולמי שהדבר חמק מהם בזמן אמת, הרי ההפניות לשלושתם על פי סדר פירסומם בבלוגיה. 
הסיפור המקסים הראשון נכתב על ידי ענת פרי לנכדה אביב בן החמש: אביב והפרח הרוקד.


הרשומה השניה היא אודות סיפור שנכתב, אוייר והוכן לדפוס (במלחמת שנים עשר הימים) על ידי כותב רשומת מערכת זו כמתנה לנכדתו במלאת לה חמש שנים, והודפס כספר שיצא לאור בהוצאה פרטית של המחבר: רונית יולנדה והחתולה










הרשומה השלישית היא של הבלוגר דני קרמן הידוע, שגם היא עוסקת בספר שכתב וצייר לבת שלו (כשמלאו לה חמש) בהשראת בובת החתול שלה: האם חתולי הוא באמת כזה?


לא מעט ילדים היו מקור השראה לכתיבת ספרים. מהידועים הם למשל ההוביט ושר הטבעות שטולקין המציא כסיפורי פנטזיה על מנת לשעשע את ילדיו. אגב, את הטיוטות הראשונות לספר "הסילמריליון" כתב טולקין בשוחות, תוך כדי שירות קרבי בעת מלחמת העולם הראשונה.


אמנם הספר רונית, יולנדה והחתולה לא נכתב בשוחות, אבל נכתב בין כניסה לכניסה לממ"ד. אז כשהתותחים רועמים, המוזות לא תמיד שותקות. וכך גם בבלוגיה שלנו.

שנדע זמנים טובים יותר לאחר השבת כל החטופים ושיחד איתם נזכה גם לשובם של הבלוגרים בקהילה שלנו ששותקים מאז אוקטובר השחור שנת 2023. 

 לשיתוף ברשתות החברתיות 

יום ראשון, 1 ביוני 2025

לעם ישראל נדרש היום תיקון שבועות !

                                                                                                                                                                        
כשפרצה מלחמת אוקטובר בשמחת תורה, נראה שאף אחד מלבד הממשלה לא דימיינו בחלומות הכי שחורים שהמלחמה נגד "מחבלים עם טנדרים, כפכפים וקלאצ'ניקובים" לא  תסתיים בחג מתן תורה בהמשך השנה. ושהיא לא תסתיים גם  בחג שמחת תורה שלאחריו והנה גם לא בחג מתן תורה השני מאז.

מכיוון שכל בר דעת מבין שממשלת ההפקרה המושחתת מעוניינת במלחמת נצח כדי למנוע ועדת חקירה ממלכתית ולדחות בחירות, ומשום שברור לה שבחירות עכשיו יפילו אותה בגדול - הממשלה הרעה הזו שנכשלה בהגנת ביטחון אזרחיה, ממשלה שנכשלה בטיפול באיום האיראני  (יכולת לייצר 10 פצצות גרעיניות תוך שבוע, ברצותם), ממשלה שנכשלה מבחינה מדינית ויחסים בינלאומיים, ממשלה שאין לה תוכנית אסטרטגית קוהרנטית ליום שאחרי, ממשלה שנכשלה כישלון חרוץ מבחינה כלכלית (ובמקום להקל על העם שנושא בנטל הכבד מנשוא, היא מזרימה כספים קואליציוניים לשימור הקואליציה המשיחית - פשיסטית), ממשלה שנלחמת נגד מה שהיא מכנה "DEEP STAE" - נגד רמטכ"ליה (ונראה הבא בתור גם הרמטכ"ל השני שמינתה זה עתה), ממשלה שנלחמת נגד כל שומרי הסף של הדמוקרטיה (מערכת המשפט - היועמ"שית, בית המשפט העליון והמחוזי, שבו הנאשם נתניהו גוער בשופטיו), ממשלה נגד ראש שב"כ ומינוי לא תקין של הבא אחריו, ממשלה שמתכוונת במושב הקרוב לחוקק נגד תקשורת דמוקרטית. ממשלה שלשימורה עומדת לחוקק את חוק האי-שוויון בנטל, הרי הוא חוק ההשתמטות השערורייתי. ממשלה שמפעילה במלוא הקיטור, מכונת רעל שמשסעת ומפלגת את העם  "בשיטת הפרד ומשול" -  ממשלה איומה כזו לא רוצה ולא מסוגלת לתקן מלבד לגרור אותנו למלחמת נצח והתבוססות בבוץ העזתי, כשלפחות לחלק ממרכיביה יש אספירציות להתיישבות משיחית שם.  

ומכיוון שהממשלה הזו לא רוצה ולא מסוגלת לתקן, נגזר עלינו העם בעצמנו לעשות תיקון של שבועות - אם חפצי חיים אנחנו במדינה יציבה, נורמלית ודמוקרטית.

פרופ' יורם יובל, שבגילו המתקדם עדיין משרת במילואים, מציע לעם תוכנית תיקון ריאלית ולא אלימה, בסרטון הבא:  
  

אז אם לא הממשלה, הכרח עלינו העם לעשות תיקון שבועות זה למען החזרת כל החטופים והשבויים המופקרים על ידה, כהכרח למען קיום חברה בריאה וחזקה במדינה דמוקרטית.
מספרים לנו שאנחנו כפסע מהנצחון המוחלט, אבל מי שעיניו בראשו - אנחנו כפסע מהתפרקות החברה הישראלית לשמחתם של אויביינו. 


יום ראשון, 11 במאי 2025

אנתרופולוגיה בלוגוספרית - היחס שלכם לתגובות

עורך מדור השרביט החם, מוטי אורגד, הביא השבוע לדיון את נושא היחס של הבלוגרים לתגובות. בשל חשיבות הנושא, הוא מובא גם כאן כרשומת דבר המערכת, לטובת כלל חברי קהילת 'פרפרים' והקוראים. 

אף בלוגר/ית אינם כותבים למגירה. ולמרות "ההצהרות" של בלוגרים מסויימים, אני מעריך שעמוק עמוק בלב, כולם שואפים לחשיפה. חשיפה אינה רק מספר הכניסות במונה, משום שמי שאינם נעזרים בסטטיסטיקה של גוגל אנליטיקס, למעשה אינם מבחינים בין קליקים של כניסות סרק עם יציאה מיידית, לבין קריאות אמיתיות. זמן הקריאה הממוצע לפוסט הוא למעשה המדד היחיד בעל משמעות לבלוגרים במניית הכניסות לבלוגים שלהם.

















על כן, מדד נוסף לכל הבלוגרים לגבי מידת ההצלחה/ ההתעניינות/ החשיפה של מה שהם כותבים בבלוגים שלהם, בלי יוצאים מהכלל (למעט בלוגרים שחוסמים תגובות לרשומות שלהם) - הוא מספר ואיכות התגובות של הקוראים.

 אך מה לעשות? כשיש קוראים שאהבו את מה שקראו, אבל אין להם משהו "חכם" לציין/להאיר בנושא הרשומה. או כשיש קוראים שמתעצלים (ולא בלי היגיון) למלא שלוש שדות - שם/כינוי וכתובת מייל (שיש לא מעטים שנמנעים לחשוף אותה מטעמי פרטיות) וכתובת הבלוג/אתר. ויש אולי גם סיבות אחרות שיפורטו בהמשך (בשאלון המצורף). 

להמשך

וגם:

דברי הבלוגר אריק בנדק חביב

דברי הבלוגר מוטי אורגד

דברי הבלוגרית עדי אדלר

קישורים לדברי כל החברים שיכתבו השבוע רשומות בנושא זה יתווספו לדבר המערכת הזה בהמשך.


לשיתוף ברשתות החברתית