עורך מדור השרביט החם, מוטי אורגד, הביא השבוע לדיון את נושא היחס של הבלוגרים לתגובות. בשל חשיבות הנושא, הוא מובא גם כאן כרשומת דבר המערכת, לטובת כלל חברי קהילת 'פרפרים' והקוראים.
אף בלוגר/ית אינם כותבים למגירה. ולמרות "ההצהרות" של בלוגרים מסויימים, אני מעריך שעמוק עמוק בלב, כולם שואפים לחשיפה. חשיפה אינה רק מספר הכניסות במונה, משום שמי שאינם נעזרים בסטטיסטיקה של גוגל אנליטיקס, למעשה אינם מבחינים בין קליקים של כניסות סרק עם יציאה מיידית, לבין קריאות אמיתיות. זמן הקריאה הממוצע לפוסט הוא למעשה המדד היחיד בעל משמעות לבלוגרים במניית הכניסות לבלוגים שלהם.
על כן, מדד נוסף לכל הבלוגרים לגבי מידת ההצלחה/ ההתעניינות/ החשיפה של מה שהם כותבים בבלוגים שלהם, בלי יוצאים מהכלל (למעט בלוגרים שחוסמים תגובות לרשומות שלהם) - הוא מספר ואיכות התגובות של הקוראים.
אך מה לעשות? כשיש קוראים שאהבו את מה שקראו, אבל אין להם משהו "חכם" לציין/להאיר בנושא הרשומה. או כשיש קוראים שמתעצלים (ולא בלי היגיון) למלא שלוש שדות - שם/כינוי וכתובת מייל (שיש לא מעטים שנמנעים לחשוף אותה מטעמי פרטיות) וכתובת הבלוג/אתר. ויש אולי גם סיבות אחרות שיפורטו בהמשך (בשאלון המצורף).
לשיתוף ברשתות החברתית
וגם:
דברי הבלוגר אריק בנדק חביב
דברי הבלוגר מוטי אורגד
דברי הבלוגרית עדי אדלר
קישורים לדברי כל החברים שיכתבו השבוע רשומות בנושא זה יתווספו לדבר המערכת הזה בהמשך.
לשיתוף ברשתות החברתית