הפסח הזה - עוד חג העובר עלינו במרחבים המוגנים למי שיש, ולאחרים הרבים שאין - הנאלצים לסמוך על חסדי שמים. בפסח הזה שבו עם ישראל בציון ינסה לחגוג ליל סדר (משפחתי מצומצם, במקרה הטוב) כשבחוץ הסירנות מייללות מכת טילים איראניים, לבנונים ותימניים - כל שנותרה לנו היא התקווה לסופו של הטירוף הזה בחג הבא: אם לא בחג בני חורין בפסח, אז לפחות בני חורין ביום העצמאות - אינשאללה, אמן סלע.
וגם כשעצוב, חייבים להאזר באופטימיות, כפי שבני ישראל לא איבדו את חוש ההומור מאז ומתמיד, גם במצבים הקשים ביותר בהיסטוריה שלנו. כך גם כיום, שני פוסטים אחרונים של האקדמיה ללשון עברית לקראת החג, ברוח המלחמה:
אז אף על פי כן, ולמרות רצון העומדים עלינו לכלותנו - חג שמח לקוראינו בישראל וברחבי תבל.