תודה לכל מי שניסה ופתר את כתבי החידות של הפוסט הקודם. מוזמנים לצפות בפתרונות המלאים בתגובות. הפעם נדון במהות הקהילתיות בבלוגוספרה וגם על תופעות שליליות שאין להן מקום בפרפרים.
מה עושה את אתר פרפרים לאתר קהילתי? לא, אתר בלוגים קהילתי אינו צריך לספק פלטפורמה סגורה לכתיבת בלוגים - בעידן שקהילתיות מובנית קשיחה באה על חשבון הפרטיות, האבטחה ואפילו בהגבלת רמת היצירתיות.
נכון, אנחנו מודעים לכך שיש שמרנים, או מה שמכונה בימינו "מאותגרי טכנולוגיה", המוכנים לכתוב ב"דירה שכורה" במקום בשלהם ובתנאים שכבר כתבתי עליהם כאן. גם אם זה ממניעים נוסטלגיים רגשיים שהיו יפים לראשית שנות האלפיים. היי, אנחנו שני עשורים מאז. תתקדמו.
אז מה בעצם הופך פלטפורמת כתיבה עצמאית (כמו וורדפרס, בלוגספוט וכדומה) לקהילתית?
אדם פותח/ת בלוג מושקע (פחות או יותר). בוודאי זוהי כתיבה שלא למגירה ולכן גם שואף/ת לקהל שיקרא (סלחו לי על שאמשיך בלשון זכר המכוונת לשני המגדרים כאחד).
בתחילה, מלבד אולי חבריו הקרובים (אם הואיל או יכול היה לשתף) - סביר שלא רבים ידעו על כך וקהל קוראיו יהיה די מצומצם.
אז כמעט כל הבלוגרים מוסיפים גאדג'ט הרשמה למנויים. ולאחר מכן מתחילים לשלוח לחמם בתגובות לבלוגים שונים, שכותביהם מתאימים להם כקהל פוטנציאלי (ככל המרבה הרי זה משובח) ומציגים לראווה את רשימת הבלוגים הנקראים שלהם ב- Blogroll. קצת מזה, קצת מהמלצה של חברים, וקהל הקוראים הולך ומתרחב (באיזה קצב - זו השאלה). אבל כידוע הקוראים רובם אינם מגיבים, או שעושים זאת במשורה. אז נכון שקיים מונה/סטטיסטיקת הכניסות אל הבלוג. אבל בינינו, לאלו שאינם מחוברים לגוגל אנליטיקס - אין הם יודעים כמה מהן הן רק הקלקות ויציאות וכמה מהן הן באמת קריאות (ואני אומר שאם רבע מהכניסות לבלוגים שלכם הן גם קריאות - הרי שזה בהחלט הישג).
ואז לאחר מאמץ (לעתים רב שנים) צובר בלוגר רשימת מנויים. אולי חושב שכולם קוראים נאמנים שלו. איזה יופי - 800, 1,000, 5,000 ... מנויים. אבל היי, כמה מאלה באמת ממשיכים לקרוא? כמה מהמנויים ברשימה כבר אינם בין החיים? או שמזמן סגרו את חשבון המייל שאליו נשלחים העדכונים? כמה מהמנויים כבר מתעצבנים מכמות העדכונים שממלאת את תיבת הדואר וכבר מזמן הכניסו את העדכונים האלו להשתקה או לספאם?
זה כמובן נכון גם לגבי "החברים" בפייסבוק ובשאר הרשתות החברתיות. כמה מהם באמת קוראים נאמנים של כל הפוסטים (ואפילו עשירית מהם)? ואם למישהו יש מאות ואלפי חברים ועוקבים לכאורה, מדוע מספר הקריאות והמגיבים נמוך בסדר גודל ואפילו בשניים או שלושה ? האם סימון לייק לפוסט בשבריר שניה מבטיח שהמסמן באמת קרא ואהב?
ובכלל, לא מעט קוראים פוטנציאלים - לא יספקו כיום כתובת המייל שלהם בשביל הרשמה לקבלת עדכונים בדואר.
אז בעצם מה שנותר מקהילתיות אמת ברמה הראשונה הוא למעשה התגובות. אבל אם הבלוג שלך נותר חבוי במרשתת, כיצד ירבו הקוראים והמגיבים?
ההתחברות של בלוגים עצמאיים לאתר כמו קהילת פרפרים נותנת בדיוק מענה לשאלה זו - הבלוג העצמאי שלך מקבל במה באתר פרפרים, אשר מקושר לאתר ישירות דרך כתובת הבלוג ולא דרך כתובת המייל (כפי שנעשה למעשה בכל הבלוגיות החברתיות על חשבון הפרטיות של הבלוגרים). עדכוני הפוסטים בזמן אמת בדף הראשי של פרפרים, לא רק מגדילים את החשיפה. הקטע הראשון (והתמונה) בעדכון מזמינים את הקורא להקליק ולהיכנס לקרוא את ההמשך.
אבל קיימת רמה גבוהה יותר של קהילתיות. קהילתיות המתבטאת בפוסטים של בלוגרים אשר מהווים השראה לפוסטים של בלוגרים אחרים. מדובר ממש בהפריה הדדית. לשמחתנו אנחנו כבר מתחילים לראות זאת בקהילת פרפרים. הרי אחת למשל:
לצערנו קיימות גם אינטראקציות שליליות מזדנבות של שטנה ושיימינג. אך מכיוון ששיימינג ולהגי טרולים אסורים על פי כללי קהילת פרפרים - בלוגרים או טרולים שעוסקים בכך, מקומם לא אצלנו בקהילת פרפרים.
למשל גונב לאוזננו שבעקבות פוסט יום ההולדת לפרפרים, הזדנבו ריקושטים מלווים בזלזול כלפי מפעל פרפרים ובהשמצות פרסונליות - ברשומת שוליים מסיתה שמיועדת לעיניי חברי הקהילה לכאורה. ולמעשה זהו המשך לחתרנות בלוגוספרית סדרתית מתמשכת, עם נגיעות של כפיות טובה כלפי מה וכלפי אלה שנעזרו בהם (כשהיו זקוקים) וכעת מושמצים בכל הזדמנות על ידי אותם נשמות חסודות ומתהפכות. משתמשים ויורקים לתוך הבאר ועושים טובה ששותים ממנה...
אבל ממש אין לנו כוונה לזהם ולהכניס אל פרפרים סרחים מהסוג זה. של אלה המאוהבים בפלטפורמות קהילתיות שבהן ריב, שיימינג וטרולים שורצים הם לחם חוקם ונראה שיש מהם הממשיכים נורא להתגעגע לסרח הזה. על שכאלה כבר כתבתי פעם: "זה שאינו עושה דבר - מוצא מניעים במי שעושה, שאדם גדול המשחרר אוויר רע - נשאר קטן עם פנימית ריקה, והשופך רפש סופו שיתפלש ברפש של עצמו".
מה עושה את אתר פרפרים לאתר קהילתי? לא, אתר בלוגים קהילתי אינו צריך לספק פלטפורמה סגורה לכתיבת בלוגים - בעידן שקהילתיות מובנית קשיחה באה על חשבון הפרטיות, האבטחה ואפילו בהגבלת רמת היצירתיות.
נכון, אנחנו מודעים לכך שיש שמרנים, או מה שמכונה בימינו "מאותגרי טכנולוגיה", המוכנים לכתוב ב"דירה שכורה" במקום בשלהם ובתנאים שכבר כתבתי עליהם כאן. גם אם זה ממניעים נוסטלגיים רגשיים שהיו יפים לראשית שנות האלפיים. היי, אנחנו שני עשורים מאז. תתקדמו.
אז מה בעצם הופך פלטפורמת כתיבה עצמאית (כמו וורדפרס, בלוגספוט וכדומה) לקהילתית?
אדם פותח/ת בלוג מושקע (פחות או יותר). בוודאי זוהי כתיבה שלא למגירה ולכן גם שואף/ת לקהל שיקרא (סלחו לי על שאמשיך בלשון זכר המכוונת לשני המגדרים כאחד).
בתחילה, מלבד אולי חבריו הקרובים (אם הואיל או יכול היה לשתף) - סביר שלא רבים ידעו על כך וקהל קוראיו יהיה די מצומצם.
אז כמעט כל הבלוגרים מוסיפים גאדג'ט הרשמה למנויים. ולאחר מכן מתחילים לשלוח לחמם בתגובות לבלוגים שונים, שכותביהם מתאימים להם כקהל פוטנציאלי (ככל המרבה הרי זה משובח) ומציגים לראווה את רשימת הבלוגים הנקראים שלהם ב- Blogroll. קצת מזה, קצת מהמלצה של חברים, וקהל הקוראים הולך ומתרחב (באיזה קצב - זו השאלה). אבל כידוע הקוראים רובם אינם מגיבים, או שעושים זאת במשורה. אז נכון שקיים מונה/סטטיסטיקת הכניסות אל הבלוג. אבל בינינו, לאלו שאינם מחוברים לגוגל אנליטיקס - אין הם יודעים כמה מהן הן רק הקלקות ויציאות וכמה מהן הן באמת קריאות (ואני אומר שאם רבע מהכניסות לבלוגים שלכם הן גם קריאות - הרי שזה בהחלט הישג).
ואז לאחר מאמץ (לעתים רב שנים) צובר בלוגר רשימת מנויים. אולי חושב שכולם קוראים נאמנים שלו. איזה יופי - 800, 1,000, 5,000 ... מנויים. אבל היי, כמה מאלה באמת ממשיכים לקרוא? כמה מהמנויים ברשימה כבר אינם בין החיים? או שמזמן סגרו את חשבון המייל שאליו נשלחים העדכונים? כמה מהמנויים כבר מתעצבנים מכמות העדכונים שממלאת את תיבת הדואר וכבר מזמן הכניסו את העדכונים האלו להשתקה או לספאם?
זה כמובן נכון גם לגבי "החברים" בפייסבוק ובשאר הרשתות החברתיות. כמה מהם באמת קוראים נאמנים של כל הפוסטים (ואפילו עשירית מהם)? ואם למישהו יש מאות ואלפי חברים ועוקבים לכאורה, מדוע מספר הקריאות והמגיבים נמוך בסדר גודל ואפילו בשניים או שלושה ? האם סימון לייק לפוסט בשבריר שניה מבטיח שהמסמן באמת קרא ואהב?
ובכלל, לא מעט קוראים פוטנציאלים - לא יספקו כיום כתובת המייל שלהם בשביל הרשמה לקבלת עדכונים בדואר.
אז בעצם מה שנותר מקהילתיות אמת ברמה הראשונה הוא למעשה התגובות. אבל אם הבלוג שלך נותר חבוי במרשתת, כיצד ירבו הקוראים והמגיבים?
ההתחברות של בלוגים עצמאיים לאתר כמו קהילת פרפרים נותנת בדיוק מענה לשאלה זו - הבלוג העצמאי שלך מקבל במה באתר פרפרים, אשר מקושר לאתר ישירות דרך כתובת הבלוג ולא דרך כתובת המייל (כפי שנעשה למעשה בכל הבלוגיות החברתיות על חשבון הפרטיות של הבלוגרים). עדכוני הפוסטים בזמן אמת בדף הראשי של פרפרים, לא רק מגדילים את החשיפה. הקטע הראשון (והתמונה) בעדכון מזמינים את הקורא להקליק ולהיכנס לקרוא את ההמשך.
 |
| כתב אחד החברים בפרפרים לפני שהצטרף |
אבל קיימת רמה גבוהה יותר של קהילתיות. קהילתיות המתבטאת בפוסטים של בלוגרים אשר מהווים השראה לפוסטים של בלוגרים אחרים. מדובר ממש בהפריה הדדית. לשמחתנו אנחנו כבר מתחילים לראות זאת בקהילת פרפרים. הרי אחת למשל:
 |
| השראה בלוגוספרית בפרפרים |
לצערנו קיימות גם אינטראקציות שליליות מזדנבות של שטנה ושיימינג. אך מכיוון ששיימינג ולהגי טרולים אסורים על פי כללי קהילת פרפרים - בלוגרים או טרולים שעוסקים בכך, מקומם לא אצלנו בקהילת פרפרים.
 |
| מכללי קהילת פרפרים |
למשל גונב לאוזננו שבעקבות פוסט יום ההולדת לפרפרים, הזדנבו ריקושטים מלווים בזלזול כלפי מפעל פרפרים ובהשמצות פרסונליות - ברשומת שוליים מסיתה שמיועדת לעיניי חברי הקהילה לכאורה. ולמעשה זהו המשך לחתרנות בלוגוספרית סדרתית מתמשכת, עם נגיעות של כפיות טובה כלפי מה וכלפי אלה שנעזרו בהם (כשהיו זקוקים) וכעת מושמצים בכל הזדמנות על ידי אותם נשמות חסודות ומתהפכות. משתמשים ויורקים לתוך הבאר ועושים טובה ששותים ממנה...
אבל ממש אין לנו כוונה לזהם ולהכניס אל פרפרים סרחים מהסוג זה. של אלה המאוהבים בפלטפורמות קהילתיות שבהן ריב, שיימינג וטרולים שורצים הם לחם חוקם ונראה שיש מהם הממשיכים נורא להתגעגע לסרח הזה. על שכאלה כבר כתבתי פעם: "זה שאינו עושה דבר - מוצא מניעים במי שעושה, שאדם גדול המשחרר אוויר רע - נשאר קטן עם פנימית ריקה, והשופך רפש סופו שיתפלש ברפש של עצמו".
בשל התעצמות תופעות צווחניות דוחות כאלו בבלוגיות קהילתיות מסוג זה, רבים מאוד מהבלוגרים שם נטשו ועברו לכתוב בפלטפורמות עצמאיות, ויש להם כעת אלטרנטיבות אחרות לקהילתיות נקייה ובונה.
ובזה נסתיים כאן הדיבור על האיכס הזה, שאנחנו מוקיעים מאצלנו. ובזכותכם חברי הקהילה, יש כאן בפרפרים הרבה טוב ואנחנו נעשה כל שביכולתנו לשמור עליו. ויזכור מי שפוסל בכיעור כזה, כי במומו הוא פוסל, ובמטותא - יועיל לעשות זאת מחוץ לפרפרים. אם כי אין זה פוטר כמובן מדין הוצאת לשון הרע, בפרסום בכל מקום כלשהו אחר (!).
ועל טרולים בבלוגיה, שיטות טיפול טכנולוגיות בהם, כמו גם אפשרויות הרחקתם לצמיתות מבלוגכם - תוקדש רשומה נפרדת לטובת חברי קהילת פרפרים.
לסיום אי אפשר בלי הקורונה. "אופטימיות זהירה" 😉 : בקרב חברינו בקהילת פרפרים "השתטחה עקומת" הפרסום - ממחזור פרסום ממוצע של יום אחד חזרה לעמוד על מחזור פרסום ממוצע של 4-5 ימים. אבל בקרב עמיתינו המצב "נואש". כי קצב הכפלת פרסום הפוסטים עדיין נשאר עומד על יום אחד.
ובזה נסתיים כאן הדיבור על האיכס הזה, שאנחנו מוקיעים מאצלנו. ובזכותכם חברי הקהילה, יש כאן בפרפרים הרבה טוב ואנחנו נעשה כל שביכולתנו לשמור עליו. ויזכור מי שפוסל בכיעור כזה, כי במומו הוא פוסל, ובמטותא - יועיל לעשות זאת מחוץ לפרפרים. אם כי אין זה פוטר כמובן מדין הוצאת לשון הרע, בפרסום בכל מקום כלשהו אחר (!).
ועל טרולים בבלוגיה, שיטות טיפול טכנולוגיות בהם, כמו גם אפשרויות הרחקתם לצמיתות מבלוגכם - תוקדש רשומה נפרדת לטובת חברי קהילת פרפרים.
לסיום אי אפשר בלי הקורונה. "אופטימיות זהירה" 😉 : בקרב חברינו בקהילת פרפרים "השתטחה עקומת" הפרסום - ממחזור פרסום ממוצע של יום אחד חזרה לעמוד על מחזור פרסום ממוצע של 4-5 ימים. אבל בקרב עמיתינו המצב "נואש". כי קצב הכפלת פרסום הפוסטים עדיין נשאר עומד על יום אחד.
ובימים טרופים אלה של עידן הקורונה וכמי שנמצא בקבוצת הסיכון - הפוסט הזה מתוזמן, כמו הפוסטים השבועיים באחרונה (לפחות בעתיד הקרוב).
כנאמר, just in case ☹️
ובריאות לכולנו
קנקן
ובריאות לכולנו
קנקן
