הרהורים לקראת שנה אזרחית חדשה

 מה זה בלוג פעיל? אין לכך תשובה מוחלטת. יש לא מעט בלוגים "מתים" שבעליהם מחקו אותם ביום בהיר אחד ואנחנו מסירים כל עקבותיהם מאתר פרפרים - כי קישורים מקולקלים או שאינם מובילים לשום מקום מורידים את מדד ה- SEO של האתר שלנו. ויש בלוגים שהפכו לשלדים מעלי אבק, שמתוך כבוד לימיהם המפוארים נשלחים הם למנוחה ולתרדמה בדף משני - "השער האחורי". 

יש מהם שמתעוררים לחיים ברשומה אקראית או שניים וחוזרים לתרדמה עמוקה. ויש מהם המתאפיינים במופעי כתיבה צירקדיאנים - יום הולדת או בלוגולדת, אירוע מז'ורי כזה או אחר בחייהם (עבודה חדשה, הולדת צאצא/ית או נכד/ה חדשים, חתונה או אבל). ויש גם כאלה שטריגר לכתיבה הוא שנה חדשה - כתיבת רשומת סיכום-שנה או חשבון נפש שנתי. חלקם מלהגים בכל ימות השנה ברשתות החברתיות, אבל מוצאים לנכון לסכם שנה באדיקות בבלוג הוותיק והמנומנם. 

וכשחשבתי על מניעים להמשך כתיבה שכזו, שבעיקרה סיכום שנה או חשבון נפש, נזכרתי בשיר הישן והיפה "חשבון נפש" של הזמר שמעון ישראלי. כי אומרים טוב שיר מאלף מילים:

יש כפי הנראה לא מעט בלוגרים הנמצאים בעצר (או מיעוט) כתיבה מאז תחילת המהפכה המשפטית או המלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה, שהעומד בראשה והכת שלו מצהירים שהיא תימשך עד ל"ניצחון המוחלט". ויש לא מעט רופאים בכירים, מדענים אנשי הייטק ומהנדסים, שכבר עשו או בדרך לעשות רילוקיישן (העתקת מגורים ועבודה בחו"ל) ושרובם לצערנו אינם חוזרים או שכנראה כבר לא יחזרו.

לפני שלושה וחצי עשורים, הציעו לי ולזוגתי משרות בכירות במכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (שבהם השתלמנו מספר שנים לאחר סיום הדוקטורט). ובמקביל קיבלנו גם הצעות עבודה באוניברסיטאות יוקרתיות שונות, ובחברות פארמה וביוטק בארה"ב. אבל חזרנו לארץ עם הבת הבכורה שנולדה לנו שם, למשכורות נמוכות פי 4-5 מאלה שהוצעו לנו שם.

 חזרנו מהחיים הנוחים לארץ מולדתנו (עם כל הבעיות והבירוקרטיה שבה), מתוך תחושה עמוקה שכאן אנחנו רוצים לגדל את ילדינו ונכדינו. ושוב טוב מאלף מילים לתאר את תחושותינו אלה בשיר "הארץ שלי" של דן אלמגור עם ההקדמה המילולית והביצוע של שמעון ישראלי. 
כן, כך הרגשנו אז:

אבל במצב כיום לא בטוח שהיינו חוזרים לארץ. לפחות היינו מעכבים את השיבה, במצב שבו העומד בראש המדינה וחברי הקואליציה האטומים והמושחתים שלו מובילים את המדינה האהובה שלנו לשיסוי ולפילוג שבטי, למלחמה ממושכת חסרת תוחלת, לחוקי השתמטות ואי שוויון החלוקה בנטל, לאוסף חוקים דרקוניים כנגד שומרי הסף של הדמוקרטיה, לחוקים המובילים להחלשת הפרדת שלוש הרשויות  ולהחלשת התקשורת - למען עריצות שלטון יחיד ומריונטות מלחכי פינקה, לגזירות כלכליות כבדות ולא שיוויוניות, לגיוס "ישרא-בלופרי" של 50% צעירים חרדים לשירות בתוך 7 שנים, כאשר הצבא צריך כבר כיום  100% מהם - כדי לעמוד בדרישות ובמשימות הבטחוניות ההכרחיות להגנתנו במצב של מלחמה רב מערכתית "עד הניצחון המוחלט". 

כיצד תעמוד המדינה בפני הדרישות הבטחוניות עם חוק השתמטות מגיוס ואי שיווין משווע בנטל ? האם יש עתיד למדינתנו אם צבא העם יהפוך לצבא שכירי חרב? האם יש עתיד למדינה שראשיה היפרו את הברית עם אזרחיה ואינם פועלים להשבת חטופים ושבויים (כי בני משפחתם הם אינם כלולים בהם)? 

עקב המשך המצב הזה,  האם אלה שעשויים לעזוב בהמוניהם (ושבהכשרתם, ניסיונם וכישרונותיהם יתקבלו בזרועות פתוחות בעולם החופשי והדמוקרטי) הם "הבוגדים", או דווקא אלה שנהנים ממנעמי השילטון ואשר פועלים להפוך את חלק העם היצרני והמשכיל "לחוטבי עצים ושואבי מים" שלהם? כי מדינה שכזו, בהנהגה שכזו, עשויה לקדם הגשמת "הנבואה" של אוייבנו, לקראת חורבן בית שלישי על ידי עצמנו. וכי לא למדנו דבר מהיסטוריית חורבן בית ראשון ושני? 

זהו חשבון הנפש שלי ושל חלק גדול מאוד מהעם לקראת השנה האזרחית החדשה העומדת בפתח. וכדאי למנהיגים להכיר את הסטטיסטיקה - הסיכוי קלוש ביותר לכך שהטובים והמוכשרים שעושים רילוקיישן ישובו לישראל לאחר נקודת האל-חזור בת 5 שנים. הדבר המעודד היחידי הוא שבמצבם הכלכלי המצוין, הם יוכלו להרשות לעצמם לבוא בהמוניהם ולהשתתף בבחירות, בניסיון למגר את שילטון העריצות הכושל והמפלג, שמונע מהם לגדל את ילדיהם כאן.

כי עם נורמלי אומר - טוב לחיות בעד ארצנו ולא טוב למות בעד ארצנו. 
בברכת תכלה שנה וקללותיה ושתהא שנת 2025 שנת שינוי לעתיד טוב יותר בארצנו.

לשיתוף ברשתות החברתיות