כמי שמשתייך לדור הראשון שנולד במדינת ישראל הריבונית לאחר הכרזת עצמאותה, שבנה ונלחם למענה - מכאיב שאין יכולים כל אזרחי המדינה להתכנס לפחות בימי הזיכרון שלנו. שאפילו בימים קדושים אלה אין אנו יכולים כעם להמנע מפלגנות ומפוליטיקה משסעת. נראה שלא למדנו כלום מהיסטורית "על שנאת חינם נחרבה ירושלים". אין זו קלישאה, ישעיהו ליבוביץ (אפשר שהוא בעצם ישעיהו ב') ניבא שהחל ממלחמת ששת הימים עם ישראל בארצו יעבור ארבעה שלבים לקראת החורבן: השלב הראשון - אופוריה, השני- משיחיות, השלישי - התבהמות, והרביעי - חורבן בית שלישי. יש שיאמרו שאנחנו כבר צועדים לקראת השלב השני והשלישי. האם חלילה תתאמת הנבואה בשלמותה בגלל הפלגנות וההתבהמות בעמנו?
בימים אלה כולם זועמים ובצדק על דברי שר החוץ הרוסי לברוב, שטוען שהיטלר הוא ממוצא יהודי וכי רבים מהאנטישמים הגדולים הם יהודים. כשאומרים עלינו גויי עולם דברים כאלה, כולנו מזדעקים געבלט ומכנים אותם בצדק אנטישמים. אבל כשיש לא מעטים בינינו שנגועים בשיכחה היסטורית עד לרמות שונות של הכחשה, הדברים עוברים לסדר היום. כן, יש לא מעט שמתלוננים על כך שכבר קשה להם להכיל את כל "סיפורי השואה" שמציפים אותנו ביום הזיכרון. ויש מביננו אפילו שמפקפקים לגבי נכונות מספר הניספים. אז מדוע שנלין על גויי העולם שמתכחשים לעובדות? לא מעטים הם אלה בעמנו שמציינים שיום הזיכרון לשואה ולגבורה אינו מדבר אליהם ואפילו בזים כלפי הניספים כאל "צאן שהובל לטבח". כאילו משום שהם עצמם אינם מהדור השני והשלישי של שורדי השואה. כאילו משום שבני משפחתם הם לא עברו את הזוועות האלה ונקטלו ברצח? אם נשכח ונסלח על רצח עם, מדוע שהוא לא ישנה פעם נוספת בעתיד?
לעומתם יש גם לא מעטים שיום הזיכרון לחללי ישראל אינו מדבר אליהם ואפילו מתעלמים בזדון ממנו, משום שאף אחד מבני משפחותיהם לא נלחם ולא נפל עבור המדינה הריבונית, שבה הם חיים בשלהם מדושני עונג כימים ימימה.
לא פחות מכאיב שאפילו בנאומי טקסי ימי הזיכרון והעצמאות יש "מנהיגים" שגולשים לפוליטיקה פלגנית ומשסעת ולשם כך אפילו שינו את פרוטוקול הטקס שהיה נהוג במשך 70 שנה, כדי להאדיר את עצמם הם. מכאיב שמשפחות הנופלים ממחנה פוליטי אחד מתרעמים (בלשון המעטה) על השתתפות שרים מהמחנה האחר בטקסי הזיכרון. מכאיב שאין אנו יכולים להתאחד כעם אפילו בימי הזיכרון. עד מתי תימשך חוסר הרגישות והאטימות של האחד כלפי האחר? האם לשוא קברנו את גיבורינו שנפלו למעננו ולמען תקומתנו? האם כנבואת ישעיהו ב' אנחנו כבר על סף "ההתבהמות" שלקראת חורבן בית שלישי?
תנחומים למשפחות הנופלים.
יום עצמאות שמח לאלה שיודעים להעריך את עצמאותנו במדינתנו הריבונית.
הלוואי ומשהו ישתנה אבל טבע האדם הוא כנראה כזה. עצוב
השבמחקעצוב ומדאיג
השבמחקהאמת שהשנה לא שמעתי הרבה התכחשויות ליום השואה/יום הזיכרון, חוץ מההתפלפלויות הרגילות (והמייגעות) בעניין הנפת דגלים ועוד כל מיני בלבולי מוח ברשתות החברתיות. אני מזכירה לעצמי שמעבר לרשתות החברתיות יש בחוץ עולם גדול ורחב ידיים, וחיים בו הרבה אנשים הגונים, ושלא כל שטות שמישהו אומר היא כל כך חשובה.
השבמחקמאחלת רק ימים טובים ורגועים, ומקווה שהחג אכן יהיה שמח.
המהומה, הצעקות ודברי השיטנה של המשפחות בטקס הרשמי שנערך היום לנפגעי פעולות האיבה - כנגד ראש הממשלה בנט, שהפריעו לו לשאת את דברו למשך דקות ארוכות - לצערי אינם שטות של אדם אחד... לא שמעתי אותם צועקים כנגד ראש ממשלה אחר ש-20 שנות שלטונו היו ממש "סטריליות מפגועים בפעולות איבה".
מחקתודה רבה לך. חג שמח גם לך.
השבמחקמילים חשובות כתבת. מאוד מסכימה.
השבמחקעצוב לי לשמוע שיש ביננו כאלה המתכחשים/ מתעלמים / פוגעים, הן ביום השואה והן ביום הזיכרון. נורא לראות את מצבי ה"שכחה" של קבוצות מסויימות לגבי מצב הבטחון בארץ בשנים מסויימות.
האמת שיש לי הרבה מה לכתוב על זיכרון חללי מערכות ישראל. ונפגעי האיבה. הראשונים שלחמו ובזכותם אני מנהלים חיים פה והאחרים שנרצחו על לא עוול בכפם בעת שחייו והשתייכו לעמנו ובני עוולה רצחו אותם. אליהם נאספים באותה שורה - חיילים, אנשי כוחות בטחון שחלו, נפגעו בתאונת דרכים ( אפילו בחופשה) ועוד כיוצא באלו. ועל כולם נאמר - על מגש הכסף שלהם ניתנו חיינו כאן. אז אולי דברי יוצרים עוד מקום למחלוקת... אבל קשה לי עם הצירופים האלה.
לפחות בסביבתי הקרובה, לא שמעתי התכחשות או התעלמות מיום הזיכרון ומיום השואה. יתכן שאני חיה בבועה ולא ערה לשינויים שציינת.
השבמחקמאחלת לנו אחוות אדם ויום עצמאות שמח.
חייבת לציין שהשנה לא הרגשתי את השמחה, גם החגיגות אצלנו נחגגו ללא התכנסויות המוניות, כמדי שנה, לא היו במות ואומנים.
המתנ"סים התגייסו למשימה וכן בתיה"ס.
אמפי, מוטי, עדה, אריק, שיק, שלי - תודה על תגובותיכם.
השבמחק